מאיפה הכל התחיל? היסטוריה על קצה המזלג

ההיסטוריה של משאיות האוכל החלה בארצות הברית. מזון נייד תועד לראשונה בשנת 1600, והגיש אוכל פועלים. מזון זה תופעל על ידי רוכלי רחוב שדחפו עגלות רחוב - 'קארטים' ומכרו את מוצריהם.

בשנת 1866, חוואי טקסני בשם צ'ארלס גודנייט - הניח את התשתית לרעיון הפוד-טראק כפי שאנחנו מכירים אותו כיום. הוא הבין שאין באפשרותו לנוע למרחקים ברגל עם עגלה קטנה, וכמו כן תנאי השטח לא יאפשרו זאת. ולכן - הוא הפך עגלת קרון למטבח ורתם אותה לסוסים. שמה של העגלה היה CHUNK-WAGON, עגלה זו סיפקה פתרון לעובדי הבקר, ששהו שעות ארוכות בשטחים נרחבים במרעה הבקר.

המושג FAST FOOD עדיין לא היה קיים, ולכן המטבחים הניידים של צ'ארלס הגישו מנות ביתיות שבושלו בטרם הנסיעה - תבשילי בשרים, רוסטביף, תפוחי אדמה מבושלים, אגוזים ופשטידות.

החדשנות של צ'ארלס הייתה בכך שהוא החליף את עגלות הרחוב הקטנות בעגלות קרון שאפשרו ניידות גבוהה יותר, מקום אחסון לכמות מוצרים גדולה, ומטבח פנימי שמאפשר הכנה של אוכל חם.

מיד לאחר המצאתו של צ'ארלס החלו להופיע עגלות אוכל רתומות לסוסים בכל רחבי ארה"ב, ואף הוקמו עסקים שכל מטרתם הייתה לייצר עגלות מטבח ומכירתן.

בשנת 1872 - וולטר סקוט הפך את העגלות לאוכל רחוב, ולמזון מהיר "במשרה מלאה". הוא הקים נקודות מזון שסיפקו ארוחות צהריים ו'נשנושי לילה' לפועלים שעבדו מסביב לשעון. העגלות הועמדו במספר מקומות מרכזיים ונרתמו לסוסים רק כאשר נדרשו לעבור לנקודות מסחר חדשות ולפי הצורך.

הטראקים הממונעים החלו לפעול לאחר מלחמת העולם הראשונה, ובשנת 1936 קיבלו עיצובי מעניינים כדי למשוך קהל ברחובות. בשנות ה-50 היו בשימוש נרחב כקנטינטות בבסיסים צבאיים ברחבי ארה"ב.

הטראקים האמריקאים החלו לצבור תאוצה בקרב מעמד הפועלים, בלוס אנג'לס ובניו יורק והפכו את פני העיר שזכתה לשבחים רבים בתחום האוכל הנייד. בשנת 2009 שפים מוכרים ממסעדות גורמה החלו להקים טראקים ולספק מזון טעים שלא מכוון למעמד הפועלים בלבד. מזון שף לכלל האוכלוסיה. כיום תעשיית הפוד-טראקס עומדת על 2.7$ מיליארד דולר בארצות הברית בלבד.